בבוקר יום ראשון, שבשבילי הוא יום של דיכאון, יצאתי מהבית עצובה וזועפת. בדרך לבית-הספר לא הבחנתי בשמים הכחולים ובשמש האביבית, רק חשבתי על חיי הקשים ועל כמה שלא בא לי להתחיל עוד שבוע של לימודים, עד ש..
בום! התנגשתי! ומי עמד מולי? ליצן צוהל, בעל אף אדום וחיוך רחב, קורן, שמח, מצחיק, מחבק ומדבק.
ברור שאף אחד לא האמין לי שפגשתי ליצן בצומת. כולם חשבו שאני מטורללת. אפילו ענת חשדה שאיבדתי בורג. אבל בזכות הפגישה האמיתית או הדימיונית הכנסנו לכיתה שלנו את שפת החיוכים, וכדי לזכות בכתר המלכות התחלתי לחקור את עולם החיוכים בצורה רצינית.
אני לא יכולה להתחייב שהספר הזה ישנה לכם את החיים, אבל תאמינו לי, לא תוכלו לקרוא אותו בלי לחייך.