אף שפעלה תקופה קצרה יחסית, המחלקה הערבית של הפלמ"ח, "השחר", המוכרת גם כיחידת המסתערבים, השיגה הישגים רבים בתחום המודיעיני, האיסופי והמבצעי, בתחומי הארץ ומחוצה להם, על אדמת האויב בארצות שכנות. בפעילותה ובהישגיה, קבעה היחידה דפוסי פעולה מקצועיים יוצאי דופן וקיבעה את חשיבותו של רעיון ההסתערבות - שתילת אנשים בזהות ערבית בארץ יעד לתקופת זמן ארוכה - ככלי מודיעיני רב משקל, שהפך עם השנים לנורמה בקרב זרועותיה השונות של קהילת המודיעין הישראלית. את העובדה שלא נשמעו הדים להישגיה, יכולתה ומבצעיה באותם ימים אפשר להסביר בכך שעצם קיומה של היחידה היה בבחינת סוד כמוס. המחלקה הערבית, שרובה המכריע הושתת על עולים שזה לא כבר עלו מארצות ערב ושלטו בשפה הערבית על להגיה השונים ובתרבות הערבית לרבדיה, שימשה חממה לאנשי המודיעין שאחר כך השתלבו בתחומי העשייה המודיעינית בחיל המודיעין, בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם נקלטו, הביאו עמם כנדוניה את נסיונם הרב, את מיומנותם המקצועית כמו גם את הידע שרכשו ביחידת המסתערבים. היו מהם ששירתו במסגרות קהילת המודיעין כמסתערבים, היו מהם שפעלו כמפעילי סוכנים, היו מהם שעסקו בלוחמה פסיכולוגית ובפעילות איסופית מגוונת, אבל אלה גם אלה גם אלה הוכיחו במעשיהם שאין גבול לדמיון, אין תחליף לנסיון ואין שיעור לחוכמת החיים שרכשו בשירותם במחלקה הערבית של הפלמ"ח. גמליאל כהן, מחבר הספר ומי שהיה ציר החוליה בבירות, נקלט במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. משנת 1952 ועד לשנת 1964 הוטלו עליו משימות רבות ומגוונות במדינות שונות בארבע יבשות תבל. בשליחותו קשר קשרים אישיים עם בכירים ביותר במדינות ששירת בהן. קברניטי ישראל, שהסתייעו במידע השוטף שהוא הזרים, למדו להעריך ולהוקיר את המידע הזה בעת קבלת ההחלטות ובנקיטת צעדים על מנת לסכל מזימות אויב. במחתרת, נשא את עליזה לאישה והיא עמדה לצידו וסייעה לו בעבודתו המסוכנת במדינות שונות עד שובם לישראל.