"מרוב געגועים למראהו של יוסף היה ח`ליל מנסה ללוותו בהרפתקאותיו. הוא היה בורר לו תחנות במסע ורואה אותו, רואה אותו שם פוסע ורואה אותו עומד, רואה אותו יושב איתם, שותה תה ועיניו בנעליים הצבאיות הגדולות שלו, רואה אותו משחק במכונות המשחק, מביא להם פיתות חמות מתובלות, שוטף כוסות ושומע בדיחות לא מוצלחות, ולא אכפת לו. הוא ראה אותו מסתכל בירכיהם החזקות והשעירות מתחת לתחתונים הצבעוניים כשהתעסקו בנשק והתבדחו על בנות". "אבן הצחוק" מביא סיפורו של ח`ליל, הנע בין נשיות לגבריות, ומנסה להימלט ממוראות מלחמת-האזרחים לחיים ביתיים ולאהבות לא-ממומשות. ח`ליל לא מצליח להימלט. מעטה התרבות נקרע מעליו כמו שנקרע מעל ביירות כולה. אבן החכמים שהופכת מתכת פשוטה לזהב לא נמצאה גם כאן. ביירות של מלחמת-האזרחים דומה להפליא לתל-אביב של זמננו. במבט חד ואירוני, מלגלג וחומל בו בזמן, לוכדת הודא ברכאת מראות והתבטאויות, עיתות זוועה ורגעי חולשה, ואינה מוותרת לאיש.
