אליה היא עובדת סוציאלית חילונית, חשוכת ילדים, בנימין הוא איש חרדי, אב לשישה, המנהל בית-דפוס משפחתי משגשג. על אליה מכבידות המוסרות הבלתי-נראות לעין של נישואיה הלא-שיגרתיים ("נשואה-אנוסה"), הטוטלית המענה של אהבתה לבעלה גדעון, וזכרם החי והכאוב של הוריה. על בנימין מעיקות המוסרות ההדוקות עד מחנק של החברה החרדית והמשפחה. נרגש מנוכחותה הנשית של אליה ומיכולת הקשב הבלתי-נלאית שלה, חושף בפניה בנימין את מצוקות העבר וההווה, את כעסיו ואת כיסופיו לחיים אחרים. הוא מתעמת עם השניות הפנימית שאין ממנה מנוס, המפעפעת לכל מרכיבי חייו ומשפיעה על יחסיו עם אשתו רחלי, עם ילדיו ועם אביו ואחיו, שאינם מהססים לנשלו מכל נכסי חייו. בנסיונה לסייע לבנימין, לומדת אליה להכיר את עצמה ואת "שריטותיה" באופן חדש ואמיץ; המפגש שלה עם בנימין מחדד עד מאוד את הצורך שלה באהבה, והיא נשמרת שלא למעוד ולא לבגוד בצו מצפונה וביושרתה המקצועית, ונלחמת על חירותה כאשה. על אף מורכבותו נקרא הרומן הזה בנשימה עצורה. זוהי יצירה מרגשת ורבת תובנות, רוויית כאב וחמלה, המתעמקת במצבו הקיומי של האדם ומעוררת את השאלות המוסריות האוניברסליות: האומנם "חייך קודמים לחיי חברך"; מה מקום החברה בחיי הפרט, והאם אנשים טוטלים יכולים לבנות לעצמם קיום מספק ושפוי שיש בו מקום שווה לאהבה, למחויבות ולחירות הנפש.
