דרזדן יכולה לחכות הוא רומאן על המרוקאים בישראל. הללו מתקיימים בין עבר להווה קלוקל, כשכל מה שנדבק אליהם כעברם הוא שקר מוחלט, שהפך לאמת שאינה ניתנת לערעור. ברגישות ובתנופה רבה עוקב הספר אחרי שלושה דורות של יוצאי מרוקו, החל מעולי שנות החמישים ועד לילידי הארץ בשנות השמונים. לשווא מחפשים כולם חוט להיאחז כדי לא ליפול מן הגשר, שכן בסופו של דבר לא עולה בידם להחלץ מעברם וגם לא להדחיקו. באמצעות האזנה דרוכה לדמויותיו מצביע הרומן על כך שכל ניסיון לשמור על שפיות במצב הטראומטי שאליו נקלעה קהילה גדולה נועד מראש לכישלון. ובכל זאת, בתוך כל מערך הדיכוי הזה מתנהלים להם, בין ייאוש לתקווה, חיים תוססים כשהכל מהול בהרבה הומור אושר וצחוק. פרדוקסים אלה ממלאים את חייה של הקהילה המרוקאית שתרמה רבות לעיצובה של החברה בישראל שאותה היא מציבה בין הלבנט למערב, בין ערב לצרפת וגם בין המזרח לזריחה. דרזדן יכולה לחכות הוא רומאן פוליטי-חברתי שאינן נופל באף פח שטומן הז'אנר הפוליטי לכל אורך הספר.
מואיז בן הראש, יליד מרוקו, כותב את יצירותיו בספרדית בעברית ובאנגלית ונע באמצעותן בין תרבויות, מדינות ודתות. עד כה הוא פירסם למעלה עשרים ספרי פרוזה, שירה ורומאנים. שלושה רומאנים מרכיבים את הטרילוגיה התטואנית שלו: "מפתחות לתטואן", "לוסנה" ו"בשערי טנג'יר" שהופיע בספרד בהוצאת דסטינו ויופיע בקרוב בתרגום לערבית. בשנת 2010 ראה אור הרומאן שלו אהבה והגירה בהוצאת אסקלרה בספרד. מתוך תשעת ספרי השירה שפירסם בעברית תורגמו רבים משיריו לחמש עשרה שפות. יש הרואים בו סופר מרוקאי, אחרים רואים בו סופר ספרדי או סופר ישראלי ואפילו יש הרואים בו סופר ביטניקי. בספרד הוא נתפס בעיקר כסופר של גלות היהודים ושל מגורשי ספרד במאה החמש עשרה.