'דון קיחוטה', הספר שרק התנ"ך מתחרה בו במספר תרגומיו, נחשב לרומאן המודרני הראשון, ובעיני רבים גם לגדול שבכולם.
בעברית לא שפר גורלה של אבן - פינה זו של התרבות העולמית; תרגומו המפורסם של ביאליק הוא רק עיבוד מקוצר.
עתה תורגם הספר במלואו, על שני חלקיו, ב"ספריה החדשה".
טירופו של דון קיחוטה נעוץ בפריצת הגבול שבין הספרות לבין ה"מציאות": האיש הטוב, שהיה שטוף בקריאת ספרות האבירים ההירואית רבת - הגוזמאות,
מבטל את החיץ שבין בדיון למציאות ופורץ אל העולם כאביר נודד שיצא מתוך ספריו האהובים.
על נשקו העתיק והמחליד, לשונו הנמלצת וכוונותיו הנשגבות - הוא פארודיה מהלכת, או רכובה על סוס קשיש ומיוגע.
במסעו הוא משכתב את המציאות, כדי להתאימה לאוטופיה האבירית; כך פונדקים נהפכים בדמיונו לטירות; טחנות - הרוח המפורסמות - לענקים; זונות - לגבירות חצר;
וכפרית גסה, שמעולם לא החליף עמה מלה, הופכת לדולסיניאה האצילה והיפהפיה, שכל מעלליו למענה.
בכפיית הספרות על החיים הוא דן את עצמו להתנגשות בלתי - פוסקת, מעשית ואידיאית, עם המציאות.
הפארודיה החריפה חושפת את הבלותה של הספרות "הישנה", אך גם להיפך - הפער בין הספרות למציאות מלמד גם על המציאות הירודה,
שהמיפלט ממנה הוא רק בשיגעון - שאף הוא סוג של בדיון.
קיחוטה בלי שגעונו נידון למות. סרוואנסס יצר אנטי - גיבור כפול, מחד, המטורף הפאתטי, החדור תחושת שליחות שבאה לידי ביטוי גרוטסקי;
ומאידך - האיכר הפשוט והמעשי, השוטה - הפיקח, השעיר לעזאזל שחושף פגמים ועיוותים חברתיים ומוסדיים, והוא מקור לאינספור סיטואציות קומיות.
סנצ`ו פאנסה מלווה את דון קיחוטה כמו חומר החיוני לרוח, כמו מציאות שבלעדיה אין אשליה. אבל ניגודו זה של דון קיחוטה - גם הוא קצת דון קיחוסה, וגם להיפך.
"הפיכתו" של כל אחד משניהם קצת לחברו עוד גוברת בחלק השני, המאוחר יותר, של הרומאן.
העימות בין שתי הדמויות הללו אינו אלא עימות בין שתי אשליות.
בחלק השני סובב דון קיחוטה בקרב קוראי החלק הראשון, כלומר: התגשם חלום להיות גיבור ספרותי.
"דבר זה חדש ומיוחד במינו," כתב תומאס מאן, "איני מכיר בספרות העולם שום גיבור של רומאן הקוצר את פירות תהילתו הוא".
הדמויות הראשיות עצמן דנות בספר ובהצלחתו ומחוות דעה על יוצרו - מסנגרות עליו מותחות ביקורת, ואף מכנות אותו "בור פטפטן".
ואולי גדולתו של הספר וסוד קסמו נעוצים במינון הנכון של טראגי וקומי, בשילוב בין סיפור הרפתקאות לביקורת חברתית,
בין שעשוע לכל קורא בכל הזמנים לבין עיסוק יסודי בספרות, בפוליטיקה ובדת - ובקיצור, בהיותו יצירת מופת ובידור צרוף כאחד.